איך גיליתי בתוכי את הצד האפל
ארכיפלג הכלב - מאת פיליפ קלודל
כשאני קראתי את קטע הקריאה הזה, האטתי והתחברתי. כן, לצד האפל. שבתוכי.
הקטע הזה מוצא מהקשרו ולכן גם לא פשוט להתחבר אליו. אני מציעה לקרוא אותו לאט, אולי כמה פעמים. על הצד האפל שבתוכנו.
וזה הציטוט:
..."רוב בני האדם אינם חושדים שיש בהם צד אפל ובכל זאת הוא קיים אצל כולם. בדרך כלל הנסיבות הן שחושפות אותו - מלחמות, מגפות רעב, אסונות, מהפכות, רצח עם. ולכן, כאשר מביטים בו לראשונה, תחת המעטה החשאי של המצפון, מזדעזעים ומצטמררים. ...
הוא (ראש האי) זכר את סבו שנשלח למלחמה בצעירותו וחזר נטול יד ועם ריאות חרבות. הוא בילה את ימיו בישיבה על כיסא במטבח סמוך לחלון. כל עיסוקו היה צפייה בבראו והאכלת הציפורים בפירורי לחם שפיזר על אדן החלון. ...
הוא חזר מהמלחמה פצוע אבל לפחות חזר - אחד הבודדים בין חבריו. כל השאר מתו. מורדים. אנשים עם פה גדול. אנרכיסטים ואנשי אידיאולוגיה. ברובם, שהגורל קיבץ יחד ושהרימו את ראשם מול המנהיגים, מול המלחמה, מול אווילותו של סכסוך שנמשך זה שלוש שנים ושגבה כבר מליוני קורבנות. הקצינים לא ראו זאת בעין יפה. הסוררים היו רבים מכדי שאפשר יהיה להעמיד אותם לדין או לירות בהם. היה חשש שרוח המרד תחלחל לראשיהם של נוספים. בחרו במקום זאת לשלוח אותם לעמדה בלתי אפשרית ומיותרת. גבעה שאין בה עניין אסטרטגי, שבה תחמושת האויב יכולה לפלוט את יריותיה ופצצותיה ללא חשש ולו הקל שבקלים.
שלחו אותם להתאבד. בחרו להרוג אותם כדי שהמלחמה תוכל להימשך, באין מפריע, ולהתמיד במפעל המוות האדיר שתכליתו העמוקה היתה להתוות מחדש את מפת העולם, את המעצמות ואת המדינות, בשחר של מאה חדשה. מול כל זה, מה חשיבותם של כמה מאות גברים, גם אם דיברו אמת, גם מה שחשבו היה נכון? הכל היה פוליטיקה. פוליטיקה היא עניין מלוכלך. אין בה מוסר. יש גברים שבוחרים להישאר נקיי כפיים, ואילו אחרים מחליטים ללכלך את ידיהם. יש צורך בשניהם, גם אם אנחנו תמיד רוחשים כבוד לראשונים ולומדים לשנוא את האחרונים...." (עמודים 126-128)
סוף ציטוט.
רק שמה את זה כאן...
